הוא הסתכל עלי בעיניים אוהבות, מלאות רוך ורגש ותיאר לי אותה, "היא הייתה לב אחד גדול" הוא אמר, "היה בינינו חיבור שאי אפשר לתאר במילים". במשך 50 שנים שהיינו נשואים כל פעם, רגע לפני שפתחתי את דלת הבית וידעתי שהיא מחכה לי בפנים היו לי פרפרים בבטן. גם כשעשיתי דברים שהכעיסו אותה כמו להשאיר את ארון הבגדים פתוח, היא אף פעם לא הרימה עלי את הקול. תמיד ביקשה בחיוך ובעדינות האופיינית לה. זה לא היה משנה שהיא כבר חמש שנים לא איתו בגופה, בנשמתה היא עדיין איתו בכל רגע ובכל לילה לפני שהוא הולך לישון הוא מדבר איתה.
כשהוא סיפר לי את המילים האלה, ירדו לי דמעות, דמעות של אושר וקצת קינאה. כל חיי פנטזתי על הקשר הזה, החיבור הזה שהוא כמו אגדה, כמו בסרטים. כולם מסביבי אמרו לי שזה לא אפשרי וזה לא קיים בחיים האמיתיים וכמעט איבדתי תקווה. אבל רק כמעט.
עברו כמה חודשים ופגשתי את האחד שלי, ושנה אחרי שהיינו יחד, חזרתי אליו, הסתכלתי לו בעיניים באותו רוך ובאותה אהבה והתרגשות שהייתה גם לו ואמרתי לו תודה! בזכותך לא ויתרתי על אהבת אמת. סיפרתי לו עליו, על האחד שלי, זה שגורם לי פרפרים בבטן כל פעם שאני רואה את התמונה שלו על צג הטלפון, כל פעם שהוא מסתכל לי בעיניים ומחייך אלי. שוב היו לו דמעות בעיניים אבל הפעם כי הבין מה עשה בלי להתכוון אפילו וזה ריגש אותו.
אנחנו היום 9.5 שנים יחד וכל יום שעובר האהבה אליו מתחזקת, בנינו משפחה, אני עם ילדי והוא עם ילדיו וגם ילדנו אחד משותף. כל אחד מאיתנו עם המסע הזוגי שעבר לפני, עם הידיעה הפנימית שמזל שלא ויתרנו. אנחנו מבינים אחד את השניה, מביטים אחד לשניה בעיניים כל יום עמוק לתוך הנשמה, עם אפס שיפוטיות ועם שמחה ענקית בלב שזכינו למתנה של פעם בחיים.